מדי שנה עם התקרב חג המולד, מתחילים ההורים להתלבט.
“האם לומר לילד שסנטה הביא את המתנה זה לא שקר? האם הוא לא ירגיש בגידה כשיגלה את האמת?”
היום אני רוצה להציע נקודת מבט קצת שונה על הוויכוח הוותיק הזה. נקודת מבט שרואה בסנטה קלאוס לא סתם ‘הונאה’, אלא את ‘ההבטחה התרבותית’ ו’הנרטיב הקולקטיבי’ היפים ביותר שהאנושות יצרה כדי לשמור על תמימות הילדות.
1. תחילת האגדה: כשכוונותיו הטובות של אדם אחד הפכו ל’מורשת רוחנית’
שורשיו של סנטה נמצאים במאה הרביעית לספירה, אצל הבישוף ניקולאוס הקדוש מטורקיה. הוא היה דמות היסטורית אמיתית שנהגה להשאיר מתנות בחשאי בכל לילה לילדים עניים.
לאחר שנפטר מן העולם, אהבתו לילדים לא נעלמה. היא נותרה בתרבות האנושית כסוג של ‘זיכרון קולקטיבי’ ו’רצון טוב של האנושות’. המסע מ’סינטרקלאס’ ההולנדי ועד למיתוס המודרני של מפעל הצעצועים בקוטב הצפוני ואיל הצבי רודולף, היה למעשה פרויקט תרבותי עצום שהאנושות כתבה במשותף במשך מאות שנים כדי לשמר את ערך ה’נתינה’.
כמובן, מדובר במסורת של התרבות המערבית החוגגת את חג המולד. ברחבי העולם קיימים חגיגות חורף ומסורות מתן מתנות מגוונות, וסנטה הוא רק ביטוי תרבותי אחד מתוכן.
2. ההורים הם ‘הנציגים הרשמיים’ של סנטה
כאן מופיע הגרעין של ‘האמנה החברתית’. סנטה כדמות סמלית אינו קיים פיזית, ולכן אינו יכול למסור מתנות באופן אישי לכל ילד בעולם. לכן הקהילה שחולקת תרבות זו כרתה הסכם שבשתיקה:
כל הורה הופך ל’נציג תרבותי’ המעביר את רוחו של סנטה בשמו.
כלומר, המתנה שהילד מגלה בבוקר חג המולד לא נקנתה על ידי ההורים כדי לרמות אותו. היא ביטוי של ‘רוח הנתינה’ שסנטה מייצג, שנמסרת דרך ידי ההורים על פי אמנה תרבותית. זו אינה הונאה, אלא מילוי תפקיד תרבותי במסגרת מסורות הקהילה.
3. מענה לשאלה “אבל זה עדיין שקר, לא?”
בנקודה זו רבים מעלים התנגדות: “לא משנה כמה הכוונה טובה, להציג דבר שאינו אמיתי כאמיתי - זה בסופו של דבר שקר, לא?”
טענה מוצדקת. אבל חשבו על הפעולות התרבותיות הרבות שאנחנו עושים ביומיום. כיבוי נרות על עוגת יום הולדת ומשאלת משאלה, צעקת “יא-הו!” מפסגת הר, תחילת קריאת סיפור לילדים במילים “היה היה פעם…”. דברים אלה אינם ‘עובדות’ במובן המדויק, אבל אנחנו לא קוראים להם שקרים. אנחנו קוראים להם סמלים תרבותיים.
כך גם עם סנטה. זו אינה הונאה שמטרתה לפגוע בילד, אלא כלי תרבותי להעברת ערכים של ‘נתינה’, ‘ציפייה’ ו’פליאה’. מה שחשוב הוא לעזור לילד להבין את ההקשר הזה נכון כשיגדל.
4. המסר האמיתי של סנטה: אהבה ללא תנאי
כאן יש נקודה שחייבים לעצור בה. באופן מסורתי, סיפור סנטה נשא מסר מותנה: “רק ילדים טובים מקבלים מתנות.” אבל זוהי נקודת התורפה הגדולה ביותר של מסורת סנטה.
מפני שבמציאות, גודל המתנות שילדים מקבלים אינו נקבע לפי מידת טובם, אלא לפי היכולת הכלכלית של הוריהם. לגרום לילד מבית עני לחשוב “האם סנטה נתן לי מתנה קטנה כי הייתי רע?” - זה אכזרי.
יתרה מזאת, המסר “צריך להיות טוב כדי להיות אהוב” מלמד ילדים דפוס של אהבה מותנית. אבל באהבה אמיתית אין תנאים.
לכן עלינו לכתוב מחדש את סיפור סנטה.
סנטה נותן מתנות לכל הילדים. מפני שכל ילד ראוי לאהבה פשוט בזכות קיומו.
מתנת סנטה צריכה להיות ברכה, לא פרס. “אני לא נותן לך כי היית טוב, אלא כי אתה קיים.” זהו המסר שסנטה באמת צריך להעביר.
5. כיצד לענות על השאלה “סנטה באמת קיים?”
כשהילד גדל ומגיע היום שבו הוא שואל על האמת, אין צורך להיבהל ולהכריז “למעשה, סנטה לא קיים.” במקום זאת, אפשר לספר לו על קיומה של ‘ההבטחה התרבותית’ הזו.
“סנטה הזקן נפטר לפני זמן רב, אבל אהבתו לילדים נשארה חיה בסיפורים שלידנו. והורים רבים ברחבי העולם הבטיחו להעביר את אהבתו בשמו. המתנה שקיבלת היא הוכחה שהמשפחה שלנו שותפה למסורת הזו, והמסר שלנו אליך שאתה אהוב ללא תנאי.”
כשמסבירים כך, הילד לא ירגיש אכזבה מכך שרימו אותו, אלא תחושת הישג - שהוא הוזמן לעולם המבוגרים השותפים לסוד התרבותי היפה הזה.
6. סיכום: לגדול ולהפוך לנושא האהבה
בסופו של דבר, הנרטיב של סנטה קלאוס מלמד אותנו אמת חשובה: העולם אינו מונע רק על ידי מה שנראה לעין, אלא נתמך גם על ידי כוונות טובות נסתרות ואהבה ללא תנאי.
הילד שמגלה את זהותו האמיתית של סנטה עובר מלהיות ‘מקבל מתנות’ להיות ‘מעביר אהבה’ - מישהו שנותן לאחרים שמחה ללא תנאי. ויום אחד כשיהיה הורה בעצמו, הוא עשוי לבחור באותה הדרך או בדרך אחרת. מה שחשוב הוא שהבחירה תנבע מאהבה ללא תנאי.
מילת נחמה קטנה להורים.
עצם הבחירה במתנות לילדיכם, עטיפתן בהתרגשות - זו כבר הוכחה שרוחו הטובה של ניקולאוס הקדוש חיה ונושמת בתוככם. אתם כבר סנטה נפלאים.
בחג המולד השנה, כשתניחו את המתנה ליד כריתו של ילדכם, אמרו לעצמכם:
“אני ממסר עכשיו את ההבטחה היפה ביותר של האנושות. הבטחה שאתה אהוב ללא תנאי.”